שיחות

"בזכות מי מנצחים?" זו שאלה שעולה כל הזמן בישיבות חרדיות, לפיהן הניצחון הוא בזכות בני הישיבות - שם החזית האמיתית. האומנם?

למי אנחנו יותר קרובים, לחרדים או לחילונים?. האם השאלה הזו נכונה בכלל?. בעקבות הביקורת על גיוס, נדון על מגזרים, סטיגמות, ועל היחיד והציבור.

עד לאיזה תאריך נמשכים הימים הנוראים? מהו סוד הלשון? כיצד הוא קשור לסוכות? איך הוא מכין אותנו ליום הכיפורים? זכינו לארח בהיכל בית המדרש רגע לפני יום כיפור, את הרב מאיר גולדוויכט לשיחה לקראת היום הקדוש.

התורה מפרטת מה עניינו של יום כיפור, ביום הכיפורים יש שתי כפרות. כפרת המקדש שמבצע הכהן הגדול, וכפרת עם ישראל שמתבצעת ע"י הקב"ה "כי ביום הזה יכפר עליכם". מה משותף לשתי הכפרות?. בשיעור הרב יקביל בין הכפרות באמצעות הפסוק: "השוכן איתם בתוך טומאותם".

מה היחס לציון הלועזי של יום הטבח? מה הייחודיות של אומתנו? וכיצד קשורה לימים הנוראים? רה"י הרב סבתו בהיכל בית המדרש מקריא קטע שנתבקש לכתוב לעיתון לאירועי היום - שביעי באוקטובר.

בשיחה נשאל מה מקומן של נקיפות המצפון ורגשות האשם בתהליך התשובה.

במסע מרגש, עם הרב יהושע כ"ץ, רב העיר מעלה אדומים, נעסוק בתפילת מוסף של ראש השנה, שהמילים "מלכויות, זכרונות ושופרות" מעידות על כל תוכנה. מה זה בדיוק מלכויות זכרונות ושופרות? מהו המפתח שמעניק לנו בעל ספר העיקרים, ר' יוסף אלבו, להבנת תפילת מוסף של ראש השנה? מה הן המחשבות שצריך לחשוב בזמן התקיעות?

בתקופה האחרונה אנו עוסקים בענייני מלחמה, כעת נעסוק בנושא השלום. בדברי חכמים יש עיסוק יוצא דופן בהדגשת מעלת השלום, על ידי ביטויים מיוחדים, ביניהם הביטוי "גדול השלום" וראיות רבות משלל מקורות. בשיחה נבין מדוע גדול השלום עד כדי שהוא משמש כשמו של הקב"ה, ונשאל איך צריך להתייחס לכוחות השליליים שבעולם לאור גדולת השלום.

"אי אפשר לתת שיחה בלי להתייחס לתחושה שפושטת בחלקים גדולים של העם, של חרדה. אף שהאמת היא שאני לא שותף לחרדה ולפחד". מתוך תפילת ההלל, הנאמרת בראש חודש, הרב יסביר מדוע יש לעם ישראל סיבות טובות להימנע מחרדה, להתמלא בתקווה ולחסות בה'.

בשיחה נעסוק במשמעות של ימי בין המצרים הללו גם בהקשר של תקופתנו. כששאלו את הנביא זכריה על ביטול הצומות הוא התנבא והורה: "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" - לאיזה תיקון הנביא מתכוון? בשיחה נראה שההוראה של הנביא רלוונטית במיוחד לימינו.

בי"ז בתמוז אנחנו נכנסים לתקופת שלושת השבועות, בה מציינים את החורבן: חורבן הארץ, הגלות. בשיעור נשאל מנין למדו כיצד להגיב לחורבן. ומדוע להתענות על אירועי י"ז בתמוז אם אחר כך יגיעו אירועי תשעה באב החמורים הרבה יותר?

נדבר על אחד מהלקחים מהמלחמה האחרונה והוא - חשיבות העיסוק בחינוך. כשהמלחמה מתארכת ניתן לראות שהכוח מגיע מהעולם החינוכי שממנו האדם מגיע. אם החינוך הוא עמוק - אדם מקבל כוחות לעמוד בתקופות קשות. שנית, החינוך חשוב לא רק לקיומנו אלא גם להקניית דעות נכונות וליצירת חברה מאוזנת, מכבדת ומקשיבה שחסרה לנו היום מאוד. שלישית, לנו כציבור שומר מצוות, הפתוח לעולם הרחב, הכרחי חינוך מוצלח כדי לגדל בנים ובנות נטועים באמונה ביראת ה' ומחויבות להלכה. נעסוק בהשקפה של התורה על תכונות המחנך והחינוך.

בשיחה נדבר על שלושה אישים מהדור הקודם, שלושתם בעלי השפעה אדירה על חוג מסוים בעם ישראל. מנהיגים דגולים שנעסוק בצד השווה והשונה ביניהם: הרבי מלובביץ', הרב צבי יהודה, והחזון איש. נעסוק במידותיהם, אמירותיהם, הצלחותיהם ועמדותיהם. נחתום בצורך הרגשת השותפות בין החוגים בלי להימנע מאמירת עמדתנו.

מצויים פערים אידאולוגיים בין בית המדרש החרדי לבית המדרש שלנו: כיצד להבין את התקופה שלנו, כיצד להבין את שיבת ציון, וכפועל יוצא, מה התפקיד שלנו בכל זה. ההבדלים בתפיסות מקרינות על היחס לציבור הכללי, היחס לבניין הארץ, ומשפיעים על נושאים רבים. בשיעור נעסוק בשתי סוגיות שהתעוררו בעקבות המלחמה: הטענה "תורה מגנא ומצלא", ובטחון בה' בעת מלחמה כתנאי לניצחון.

הגישה שלנו לענייני מלחמה מודרכת על פי התורה, בחוק של הקדוש ברוך הוא יש הוראות מוסריות, ומעיון ניתן להבין מהו מוסר המלחמה של התורה. בשיחה נעסוק בכמה עניינים מוסריים יסודיים הקשורים למצב בו אנו נמצאים מתוך התייחסות תורנית והלכתית. ביניהם: החוק הבין לאומי, פגיעה בחפים מפשע, הרעבה ומצור.

את השיחה מעביר הרב ישראל רוזנברג, שבנו ידידיה רזיאל נהרג בשמחת תורה. הרב מתאר שבשמונת החודשים מאז פטירת בנו הוא גילה ספר מוסר חדש שנקרא ידידיה רזיאל, וחלקים ממנו הרב ישראל רוצה לחלוק עמנו, השיחה רצופה סיפורים והנהגות של בנו, ידידיה.

התקופה הסמוכה או המובילה לימות המשיח נקראת "עקבתא דמשיחא". יש תיאורים של חז"ל לתקופה זו, מדובר בתיאורים של מצב קשה - רוחנית, כלכלית וחברתית, עד כדי כך שיש אמוראים, גדולי עולם, שאמרו על המשיח 'יבוא ולא אראנו'. בשיעור נשאל מדוע התקופה המבשרת את ימות המשיח היא כל כך קטסטרופלית?

נהגו בכל ישראל ללמוד בימים שבין פסח לעצרת פרקי אבות, נתמקד בברייתא העוסקת בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם. יש שני חידושים חשובים במשנה: יש דרכים לקניין תורה, לא מספיק עמל כשרון וידע. חידוש נוסף הוא שלקנין תורה דרושים גם דברים שלא קשורים לעניינים שכליים ולימודיים. בשיעור נסביר ונרחיב על כל אחד מדרכי קניין התורה המפורטים בברייתא.

ביום הזכרון לחללי צה"ל כדאי לשאול את השאלה מדוע אנו זקוקים ליום זכרון. חז"ל אומרים לנו שעניין האבילות הוא "והחי יתן אל ליבו". זהו משפט המביע התבוננות. נעסוק בשני אופנים של אותה "נתינה אל הלב": שאיבת עוצמות והתרוממות הרוח, ותשובה. בנוסף, נעסוק באור המאיר ביום העצמאות, יום של נס עצום שנתגלו בו עוצמות יוצאות דופן.

נעסוק בפירוש הרמב"ם למשנה באבות "עשה לך רב וקנה לך חבר". בשיעור נבחין בהבדל בין צרכים, תועלת, הנאה ונחת לעומת ערכים - "מעלה". נתבונן במלחמה שנכפתה עלינו על פי ההבחנה בין צרכים לערכים, על מהותה כמלחמה על ערכים ולא צרכים, ועל לוחמים שמעמידים את ה"ראוי" מעל לכל דבר. בנוסף נעסוק בתפקידו הערכי של עם ישראל בעולם.

בתקופה האחרונה שואלים בכל קהילה: איך אפשר לחגוג ולשמוח בפורים השנה למרות המצב הקשה? השאלה הזו נובעת מהנחת יסוד שפורים זה יום היתולי, של הלצות וצחוק. בשיעור נעסוק בשאלה: מדוע חוגגים את פורים? ומה מטרתו?

הגמרא בבבא בתרא מביאה סדרה של סיפורים על רבה בר בר חנה שנראים דמיוניים ומוזרים, כאלו שלא ניתן להבינם בדרך הפשט. בשיעור נעסוק באחד הסיפורים הללו ונבארו על פי דברי הנתיבות. בנוסף נעסוק בשאלת השם משמואל על ימי הבית השני - איך ניתן היה לבנות את בית המקדש השני ללא מלך?. שני הדברים הללו מקבלים משנה תוקף לדורנו - נלמד מרבה בר בר חנה על הצורך להמנע מביטחון מופרז, ונעסוק בדברי השם משמואל המלמדים על דבר שמהווה תנאי לבנין ושלב הכרחי בדרך לבניין בית המקדש - אחדות ישראל.

את הצורך של הצבא בעוד חיילים כולנו רואים. כבר אי אפשר להתכחש למציאות ולטעון שצבא קטן וחכם יכול להחליף את צבא העם רחב השורות. ובכל זאת - לאחינו לומדי התורה בישיבות החרדיות יש טיעונים והצדקות לכך שהם ממשיכים ולומדים תורה בעוז במקום להתגייס. מה ניתן להשיב לטענותיהם? במה מדבריהם הם דווקא צודקים? ואיך אנחנו יכולים להצדיק את השירות המקוצר שלנו, בני ישיבות ההסדר ביחס לאחינו המשרתים שירות מלא?

קיימת מחלוקת בוערת כיום על גיוס בני הישיבות, האם מלחמה מחייבת נטישה של ספסלי בית המדרש? נתייחס לפולמוס על התייחסותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שחי עוד לפני קום המדינה לסוגייה, ולעמדת הרב צבי יהודה בעניינה. ומה קרה כאשר תלו פשקוויל בשם הרב קוק על התנגדות לגיוס תלמידי הישיבות?

בימים האלה אנו עוסקים הרבה בביטחון הצבאי - המונע פגיעה פיזית בעם, אך יש למושג משמעות נוספת - ביטחון בעבודת ה' - מידת הביטחון. האם יש קשר בין שני סוגי הביטחון הללו? נעסוק ביחס בין ביטחון והשתדלות, ונסיים בהתייחסות ל"קונספציה" ולצורה בה ראוי שהאדם הבוטח והמאמין יגיב למאורעות שארעו בשמחת תורה.

לאור שחרור שני החטופים במהלך הלחימה, הרב מדבר על היכולת להודות גם על הישועה שבתוך הצרה. אדם יכול ונדרש ללכת בדרכי ה' ולסגל את היכולת להכיל מצב של זעקה ומצב של הודאה גם יחד כמו שהמדרש מתאר שהקב"ה "בוכה על גאוותם של ישראל שנטלה" באחד מחדרי לבו ושני "עוז וחדווה במקומו". בנוסף, הישועה שבתוך הצרה מסמנת שהקב"ה זוכר אותנו ומהווה "אות לטובה" עבורנו, ועל זה אנו מודים: "שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו".

מידי פעם נוצר מתח במדינה, ופעמים רבות מקור התסיסה הוא המתח בין הכלל לפרט. האם הכלל הוא הרבה פרטים, או שהכלל הוא יחידה בפני עצמה והפרט יונק מהכלל? האם הפרט כפוף לאומה, או שהאומה קיומה וזהותה כפופים לפרט? בשיעור נבחן את נקודת המבט הייחודית של הראי"ה ביחס לכלל ישראל ונקשר את סוגיית הפרט והכלל לסוגיות אקטואליות: סיכון של הפרט למען כלל ישראל וסיכון עתיד המדינה למען הצלת בני ערובה.

תלמידי ישיבת תיכונית חיספין התארחו בישיבה והתכנסו למפגש שבו הרב אלישע אבינר ענה על שאלות שהם שלחו לו בעניינים שונים.

אחת הפרשיות המפתיעות והמורכבות שקשורות לפרשיות המלחמה היא פרשיית אשת יפת-תואר. היתר, או אולי אפילו מצווה. כבר ראינו רצף של כמה היתרים, הלחימה בשבת, אכילת מאכלות אסורים - אך כל אלו נוגעים לפיקוח נפש ולהצלחת המלחמה באופן ישיר, מה שאין באשת יפת-תואר. מה המשמעות של ההיתר הזה? איך היתר כה מנוגד לטהרת המחנה אותה התורה מנסה לשמור - מצא את דרכו לכאן? ומה התורה מנסה להשיג על-ידי ההיתר זה?

יש שטענו שהאדם פועל אך ורק ממקור טוב, ולמעשה רוע הוא טוב מעוות. תקיפת החמאס בשמחת תורה עירערה את האמונות ההומניסטיות הללו. בשיעור נעורר את המחשבה לשאלה: "האם יש רוע מוחלט?". נברר את היחס בין דברי התורה "יצר לב האדם רע מנעוריו", ומנגד:"כי בצלם אלוקים עשה את האדם". השאלה קיימת גם לגבי תרבויות שליליות, מדוע אנו מצווים למחות זכר עמלק ומאידך שלא לתעב מצרי אף על פי שהם השליכו את הבנים הנולדים לישראל ליאור?

שיטת הרמב"ם היא שלכל מצווה יש טעמים שניתן להבין, נתחקה אחר אמרה מפתיעה של הרמב"ם שמלמדתנו ש"נקיות ורחיצת הגוף הוא מכוונות התורה". נלמד על מצוות העוסקות בנקיות ועל הוגי דעות שראו את הסדר והנקיון החיצוניים כערך חשוב. נעסוק במשמעות שיש לכך - התאמה בין הפנימיות לחיצוניות.

בשיעור נתמודד עם פסוק קשה. משה רבינו זועק אל הקב"ה: "למה הרעתה לעם הזה... והצל לא הצלת את עמך", איך יתכן שדברים אלו נאמרים מפי מי שהקב"ה מעיד עליו ש"בכל ביתי נאמן הוא"? בנוגע לכך נדון בתכונות הנדרשות ממנהיג. ונסיק שהעובדה שמשה כואב את כאב העם דווקא מעידה על תכונה שמכשירה אותו להנהגה ומלמדת אותנו לגבי הדרך בה ראוי שנגיב למאורעות קשים שעוברים על עמנו - שילוב בין אמונה עמוקה שדרכי ה' צדק ומשפט חסד ורחמים והכל לטובה יחד עם הזדהות עמוקה עם סבל וכאב העם עד זעקה לה' "למה הרעתה".

במלחמה התגלתה גבורה נשית יוצאת דופן של רעיות ואמהות. בשיעור נעסוק בגבורת הרוח לעומת הגבורה המלחמתית, ומקומן של הנשים בתרומה למאמץ המלחמתי. נראה פסיקות לפיהן נשים חייבות להשתתף במלחמה, ונדון מה החלק הראוי של מעורבות של נשים במערך המלחמתי תוך התחשבות בהשלכות להמשך חייהן. בנוסף, נתייחס לאג'נדה לפיה האישה צריכה להיות שווה לגבר גם בשדה הקרב.

המחלוקות הרבות שיש בעם ישראל אינן דבר חדש. הן מלוות אותנו לאורך אלפי שנות חיי האומה, מרגע תקומתה ועד זמננו. אך, מדוע ישנן כל-כך הרבה מחלוקות בעם ישראל? מה גורם לכך שאפילו בימים קשים כימים בהם אנחנו נמצאים - המחלוקות ממשיכות? אילו טובות מפתיעות וחיוניות לאופיו המיוחד של עם ישראל נמצאות דווקא בנקודה הזו אשר אנחנו רגילים לראות כחיסרון, ומהי המשימה הגדולה המוטלת עלינו בקשר לזה?

המפרשים הרבים שעסקו בספר ציינו כמרכזית את בעיית הגמול והצדק בהנהגת הא-ל וודאי זה נכון אבל נראה שיש נושא מרכזי מזה - הלגטימיות של עמידת האדם מול אלוקיו ובקשתו לצדק. שהרי נאמר "כי לא דיברתם נכונה כעבדי כאיוב", כלומר שהוא דיבר נכונה ואף זכה להתגלות ואילו הרעים נתפשים כמי שהחניפו לא-ל ולכן נדרשו לבקש כפרה מאיוב. כמו כן בשיחה נדון בעניין הרעות, הפיוס והמחילה.

הרב שילת, במסיבת ר"ח כסליו, בדברים על מגילת אנטיוכוס, והאקטואליות שלה לימים אלו (חרבות ברזל תשפ"ד).

רבי יוסף קארו שאל שאלה מפורסמת - מדוע קבעו את חג החנוכה להיות שמונה ימים? הרי בלילה הראשון השמן דלק באופן טבעי ולא נעשה בו נס? הרבה תירוצים נכתבו כדי לענות על שאלה זו. בשיעור נלמד על חמש תשובות מרכזיות, ועל המשמעות האמונית של כל אחת. נברר מהו עיקר הנס: הניצחון, קיום המצוות בהידור, הצלת הקדושה הפנימית שלא נטמאה או חנוכת בית המקדש כשעם ישראל עצמאי.

נעסוק בשיעור בנושא פדיון שבויים בהלכה היהודית. מהו בכלל המקור לפדיון שבויים מן התורה? מהי רמת החיוב של הציבור לפדות שבויים? מה יוצא מכל זה בנוגע למצבנו כעת, בנוגע לשחרור החטופים במחיר של הפסקת המלחמה וסיוע לאויבינו?

בשיעור נעמוד על מצוות מינוי המלך. מדיני התורה יוצא לכאורה כי מדובר על מצווה, אך מנגד, בעיון בספר שמואל נראה בבירור שהדבר הינו שלילי ביותר - ואף נחשב כמאיסה בקב"ה. כיצד הדברים מסתדרים? נראה את יחסה המורכב של התורה למצווה זו, מתוך כך נבין את תפקידו של המלך ברמה הארצית וברמה הרוחנית - ונראה כיצד הדברים מתקשרים לזמן בו אנו נמצאים.

בשנה האחרונה חווינו חוויה עמוקה וקשה של שנאה ופילוג, נעשו מעשים שלא ייעשו, נאמרו דברים שלא ייאמרו. כבר דיברנו על כך רבות, ובמיוחד הדגשנו את העניין שאין להתרגש מהקצף וההתרחשות הזו אלא עלינו להתמקד בסגולת ישראל הפנימית אשר בסופו של דבר גוברת על כל העולם החיצוני. כבר אז הזכרנו שאין הדבר נובע מתוך אופטימיות תמימה או מתוך חוסר הבנה של המציאות - כי אם מתוך ידיעה עמוקה של הסגולה הזו והבנתה מתוך המקורות. בכל זה עסקנו בשנה האחרונה. בחודש האחרון, ובעקבות האסון הכבד שנפל עלינו - ראינו איך כל אותם הדברים שעלו ברעיון, באו והתגשמו במציאות ממש. העם כולו התאחד, מכל קצוותיו וגווניו, כאיש אחד בלב אחד. כבר אז עסקנו בכך, וגם עכשיו נשוב ונראה כיצד סגולה זו מתגשמת ומתבררת אל-מול עיננו ונבין עד כמה חשוב שנזכור את מה שאנחנו זוכים לראות ונשמור על המבט הזה גם בתקופות בהם יהיה מאתגר יותר לזכור את שראינו, נבין שאנחנו רואים את הדבר עליו אנחנו לומדים כל העת ואשר בעזרתו גם נגיע אל הניצחון.

אחת השאלות העולות מהמתרחש בתקופה האחרונה היא מי האחראי למה שקרה. כבר עכשיו מחרחרי ריב החלו בהאשמת אנשים שונים בכשלון, ולא רחוק היום בו תידרש תשובה לשאלה קשה זו. בשיעור נעסוק ביחסה של התורה לנשיאת האחריות בעת כישלון ובגורמים המשפיעים על אופיו של עם באופן כללי. מי אחראי לכשלון - המנהיג, או שאולי העם? מי מביניהם בעצם מוביל את הדרך בה צועדת האומה? ומהם הדברים המשפיעים על הלך רוחו ותפיסותיו של העם ואשר בסופו של דבר מתבטאים בפעולות ובמעשים?

כחלק מהמצב, הפעם נשיב על שאלות שנשאלו בכתב בנוגע למלחמה, שאלות בהלכה, אמונה ומחשבה מתוך המקורות. מהו תוקפּה של אמנת ז'נבה עלינו מצד ההלכה? האם לחמאס יש דין של עמלק? מה צריך להיות היחס אל אותם ה-'לא מעורבים' - ובמיוחד במה שמכונה 'מגן אנושי'? מותר יהיה לגרש את תושבי הרצועה בתמריצים כספיים או אפילו בכוח? האם חיילים צריכים לסכן עצמם בכדי להשיב גופות חבריהם לקבורת ישראל? מה צריך להיות היחס לשבויי מלחמה הנמצאים בידינו, ולשבויינו המצויים בידי החמאס? האם מדין 'הכל יוצאים למלחמת מצווה' על אותם הנמצאים במסלול ההסדר או במסלולים אחרים ללכת ולהתגייס לצבא? ואיך יש להסתכל על ההשגחה הפרטית והלאומית, ועל כל המאורע הקשה שבא עלינו?

בתורה ישנן כמה וכמה פרשיות של מלחמה. בפרשת שופטים מובא תיאור מפורט של אופן יציאת עם ישראל למלחמה, וכחלק ממנו הכהן משוח-המלחמה נואם בפני העם ומעודד את רוחם. אך, מדוע ישנו צורך דווקא בכהן מסוים אשר נמשך במיוחד לצורך תפקיד זה? למה לא די בכהן הגדול או באחד מראשי העם האחרים לצורך משימה זו? מה מיוחד במחנה ישראל היוצאים לקרב אשר אין בנמצא בכל מחנות הגויים? ובעיקר, איך עלינו לנהוג ולפעול במלחמה בה נמצאים אנחנו כעת וכיצד מלחמה כזו מתיישבת עם שאיפתנו לשלום?

השנאה לעם ישראל היא חידה. דווקא אותנו שונאים, ובאופן חוזר ונשנה בכל ההיסטוריה - ממצרים דרך השואה ועד ימינו. שורש האנטישמיות לא מסתכם בשנאת המיעוט הזר או בסיבות טבעיות אחרות. בשיעור נברר כיצד גדולי ישראל הסבירו את תופעת השנאה לעם ישראל שבאה לידי ביטוי באכזריות נוראה.

על המכה הקשה שהוכנו בשבת שמחת-תורה כבר נאמר כל מה שיכול היה להאמר. על הנוראות והאכזריות שבה ועל הפתאומיות בה היא הגיעה. הרמב"ם בהלכות תעניות מדריך אותנו שבכל צרה הבאה על הציבור, צריך הציבור לזעוק ולהריע בחצוצרות ובכך להבין שהצרה באה עליו בעקבות מעשיו ולשוב בתשובה מחטאיו. את מה שהתרחש בשנה האחרונה במדינה כולנו יודעים. שנאת אחים קשה וקיטוב בעם. אך משם בדיוק תצטרך לצמוח התשובה והתיקון. אבל איזו תשובה בדיוק צריכים אנו לעשות? מהו בדיוק התיקון שאנחנו מוכרחים לבצע? ובמיוחד מהו הדבר אותו חשוב כל-כך שנבין ושממנו נתחיל את תהליך התיקון של הציבור שלנו, הציבור הדתי-לאומי?

עשרת ימי תשובה הם ימים מיוחדים ושונים. לא רק מימי השנה כולה אלא גם מימי אלול עצמם. את תיאור ראש השנה כ-"יום הרת עולם" כולנו מכירים כחלק מתפילת ראש השנה, אך מדוע ראש השנה, הפותח את עשרת ימי התשובה, מכונה כך אם הוא בכלל "זכרון ליום ראשון", היום הראשון, המגיע רק לאחר ההריון? יותר מזה, אנו מקובלים כי ארבעים הימים בין תחילת חודש אלול ועד יום הכיפורים הם ארבעים הימים בהם משה היה על הר סיני, אך אם מדובר ביחידה אחת בה משה הצליח לכפר על ישראל ולקבל שנית את התורה - מדוע היא מחולקת לשני חלקים, האחד הוא חודש אלול והשני הוא עשרת ימי תשובה? ולבסוף, מהי בכלל המשמעות של אותו ה-'הריון' שראש השנה נבחר להיות מסומל על ידו? - ומה אפשר ללמוד מכל זה על עשרת ימי תשובה בהם אנו נמצאים?

המקור לצום גדליה מופיע בכתובים, שם מסופר כיצד גדליה נהרג ועל-ידי מי. הגמרא גם כן מתייחסת למות גדליה ומביאה כי הדבר בא ללמדך ששקולה הריגת צדיקים כשריפת בית ה'. אך, מה משמעות הדבר שמיתת הצדיקים שקולה כשריפת בית המקדש ממש? מדוע הגמרא שואלת מי הרג את גדליה וסיפרה שישמעאל בן נתניה הרגו, כאשר הדבר כתוב במפורש בירמיה? ובמה בעצם שונה הריגת גדליה משאר אלפי הצדיקים שנהרגו במשך הזמן, אשר דווקא את מיתתו השוו לשריפת בית המקדש?

האם ה' מבקש מאיתנו כחלק מתהליך התשובה להקריב אלפי קרבנות? אולי לתת את בננו בכורנו תחת פשעינו? או שמא רק לב טהור אחד הוא מבקש, לב השב אל קונו בטהרה גמורה? ומה קשה יותר - לתת כל הון שבעולם או לזקק את הלב לפני אבינו שבשמיים?

בעוד מספר ימים נגיע אל ראש השנה ואחריו אל יום הכיפורים. בימים שנותרו ברשותנו צריכים אנחנו לנסות ולהתכונן כמה שניתן בכדי להגיע אל ימי הדין מתוך תיקון וטהרה. בשנים האחרונות, ובמיוחד היום - ח"י אלול - מדברים הרבה על החסידות, על שמחה והתלהבות לקראת ימי הרחמים, אך בשיעור נבקש לגשת אל הנושא מכיוון שונה. דרך הגמרות והמקורות השונים המתייחסים לוידוי ודרך תפילותיו של דוד המלך בספר תהלים - נגלה את הקשר המיוחד שיש בין לימוד התורה והבנתה לבין הוידוי המוכר לנו ומה צריכים אנו ללמוד מכך, ובעזרת השם נזכה ונגיע מוכנים אל ימי הדין והרחמים.

הרב קוק באורות התשובה, בפסקה הקצרה ביותר בו, מביא כי 'עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה'. בימי אלול בהם אנו נמצאים, ימי תשובה, נבקש לעסוק בחמש סיבות מרכזיות לכך שאנחנו מונעים עצמנו מלשוב בתשובה, על-אף הקלות הגדולה בה ניתן לשוב ולהתכפר, ודרך הבנתן, הבנת דרכי ההתמודדות איתן ודרך הסתכלות חדשה על כל מושג התשובה מיסודו נזכה בעזרת השם להגיע ליום הדין מתוך תשובה שלימה.